פסק-דין בתיק ב"ל 50904-05-12

1.         תביעת התובע להכרה בליקוי השמיעה ובטינטון מהם הוא סובל כ "פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"), נדחתה על ידי הנתבע במכתב הדחיה מ- 27.10.11, בנימוק, כי עקומת השמיעה שאובחנה אצל התובע אינה תואמת לנזק מרעש ממקור תעסוקתי, וכי הנזק לשמיעתו של התובע, כמו גם הטנטון, התפתחו על רקע מצב תחלואתי טבעי.

            כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שבפנינו, ובכתב התביעה ייחס התובע את הירידה בשמיעתו ואת הטינטון לחשיפתו לרעש מזיק במסגרת עבודתו, כנגר עצמאי העובד על מכשירים מהם בוקע רעש מזיק.

2.         הנתבע בכתב ההגנה חזר על האמור במכתב הדחיה וטען, כי לא התקיימו בתובע תנאי סעיף 84 א' לחוק, על מנת להכיר בטינטון כ"פגיעה בעבודה".

            הנתבע הוסיף והדגיש, כי התובע עבד כנגר רק עד שנת 2002, וכי משנת 2002, אין הוא חשוף יותר לרעש מזיק בעבודתו.

כן הוסיף הנתבע וטען, כי התובע טען לירידה בשמיעה משנת 1996.

            הנתבע טען, כי בדיקות השמיעה של התובע אינן אופייניות לרעש מזיק, וכי אין אצל התובע שקע ב-4000 הרץ.

הנתבע אף הדגיש, כי שמיעת התובע ממשיכה לרדת, למרות שאינו חשוף לרעש מזיק, כעולה מהאודיוגרם מ-8.5.11, ודבר זה מצביע על תהליך תחלואי.

עוד ובנוסף טען הנתבע, כי בשנת 2004, בסמוך לתום עבודתו של התובע בחשיפה לרעש מזיק, לא התקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(ב)(1) לחוק, מאחר ולא היתה הפחתה של 25 דציבל באוזן שמאל בתדירויות הגבוהות, כנדרש בסעיף.

הנתבע אף ציין, כי הטנטון ממנו טוען התובע שהוא סובל, החל רק לאחר תום החשיפה לרעש מזיק, ועל כן, גם לא מתקיימים תנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק.

            התובע בהודעתו מ-9.1.13, טען, כי פנה לראשונה למכון הדים עוד בשנת 1996.

3.         הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה, באשר לתשתית העובדתית שתופנה למומחה ואשר הינה כדלקמן:

א.        התובע יליד 1943;

ב.         התובע עבד כנגר משנת 1975 ועד 4/2002, ובתקופה זו היה חשוף לרעש מזיק.

ג.         תביעת התובע הוגשה למוסד לביטוח לאומי בתאריך 1.6.2011.

4.         הוראות סעיף 84 א' לחוק הינן כדלקמן:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה -

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה -